גזר דין בתיק ת"פ 1769-09

הנאשם הודה והורשע על פי הודייתו, במסגרת הסדר טיעון, אשר נערך לאחר שמיעת דיון הוכחות וסיכומי הצדדים, בכתב האישום מתוקן המייחס לו עבירה של ניסיון גניבה לפי סעיפים 348 + 25 לחוק העונשין התשל"ז- 1977.

בהתאם לכתב האישום המתוקן, ביום 7.10.08, פתח הנאשם מגירה בדלפק הקופאית הראשית בחנות (סניף שופרסל) בה עבד כשליח וניסה לגנוב כסף מזומן, על סך 2,570 ש"ח, אך נתפס בכף.

נתונים אישיים של הנאשם

הנאשם הינו בן 34, נשוי ואב לתינוק בן שנה. לנאשם עבר פלילי הכולל אי הרשעה בעבירת גניבה מבית המשפט לנוער, הרשעה בעבירות פריצה וגניבה משנת 1997 והרשעה בעבירת שימוש בסמים לצריכה עצמית משנת 2007. לאור האירוע, הופסקה עבודת הנאשם במקום זה, וכיום עובד הוא בשליחויות במקום אחר.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה טען כי חומרת מעשי הנאשם עולה מהחמרת הענישה החקיקתית על מי שגונב ממעבידו. שכן, המחוקק ביקש ליצור נורמה חברתית לפיה מעילה באמון אשר ניתן באדם הינה בעלת משמעות כבדה.

לדבריו, ברי כי במסגרת העסקת הנאשם ניתן בו אמון. אלא שהנאשם בגד באותו אמון, נכנס לשטח שאסור היה לו להיכנס, וכפי הנראה ראה את הכסף בעיניו ובשל כך לא נקט משנה זהירות.

עוד טען כי הנאשם בחר לנהל את משפטו, לכפור באישום, לא נטל אחריות על המעשה ואף לא הביע כל חרטה. העובדה כי העבירה לא הושלמה אינה מלמדת על חומרתה. שכן, ניתנת משמעות יתרה לכך שנסיבות העניין, חוסר מזלו של הנאשם ואי נקיטתו בזהירות יתרה, אפשרו לעצור את השלמת עבירת הגניבה.

משכך, סברה המאשימה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר ממשי. אך, נוכח חלוף הזמן עתר למאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה, בשים לב לכך שעברו של הנאשם מלמד כי כבר הוזהר בגין עבירת הגניבה, וקנס שאינו מכביד.

מנגד, טענה הסנגורית להקלה בעונש בשל היות הנאשם אב טרי, הפגיעה הקשה ביכולתו לעבוד והעובדה כי לא נגרם נזק בפועל.

לטענתה, השלכות של מאסר בעבודות שירות הינן מרחיקות לכת ופוגעות ברצף התעסוקתי של הנאשם, אשר התקשה בעבר להשתלב במעגל העבודה, ופגיעה זו עשויה להופכו כנטל על החברה. לפיכך, סברה כי לאור חלוף הזמן, יש להסתפק בעונש צופה פני עתיד בלבד.

לעניין הפיצוי, הגיעו הצדדים להסכמה כי אין טעם בפיצוי מקום שלא נגרם נזק.

דיון והכרעה

אין ספק כי נסיבות העניין מלמדות על חומרה רבה הטמונה במעשי הנאשם.

אמנם אין כל חולק כי הנאשם לא היה עובד של השופר סל, ואף לא יוחסה לו עבירת גניבה או נסיון גניבה ממעביד. ואולם, יחד עם זאת, הנאשם עבד כשליח - עצמאי בסופרמרקט, ונחזה להיות למעשה עובד של החנות.

נוכח מעמדו, היתה לו נגישות למתחם הקופה הראשית והימצאותו שם לא היתה יוצאת דופן ולא עוררה הרמת גבה.

ראיה לכך מצויה בעובדה כי ככיסוי למעשיו השתמש בבקשה לשלוח הודעת פקסימיליה (מסמך רפואי של בנו- נ/7) מעמדת הקופאית (ר' עמ' 7 ש' 18-22).  ברור לחלוטין, שאלמלא מעמדו המיוחד של הנאשם לא היה מעז לבקש בקשה כזו שהרי, לקוח רגיל של הסופרמרקט לא היה מבקש בקשה מסוג זה וממילא אף לא היו נעתרים לבקשתו.

למעשה, מדובר במערכת יחסים שמאוד דומה למערכת יחסים של עובד ומעביד, על כל המשתמע מכך במישור יחסי האמון.

ביטוי נוסף לניצול מעמדו של הנאשם כדי לבצע את העבירה בה הורשע מצוי בעובדה כי ידע על מקומו של הכסף במגירות בקופה הראשית, וכן בעובדה כי ביקש לנצל את המהומה ששררה בחנות באותה עת, עקב סמיכות המועד לחגי תשרי, כדי לבצע את מעשהו. כל אלה לא היו מתאפשרים לולא מעמדו המיוחד של הנאשם בסופרמרקט.